בשנים באחרונות יותר ויותר אנשים מדברים על פוליאמוריה - אבל לא תמיד מבינים באמת מה עומד מאחורי המושג הזה.

פוליאמוריה מבוססת על האפשרות לאהוב יותר מאדם אדם, בידיעה ובהסכמה מלאה של כל אחד מהצדדים.

זה לא "בגידה בהסכמה", אלא בחירה מודעת בכנות, תקשורת פתוחה ואחריות רגשית גבוהה.

אז למה זה מעורר כל כך הרבה התנגדות? כי גדלנו על תפיסה שמונוגמיה היא הדרך "הנכונה" היחידה.

כל דבר שהוא שונה מאיתנו יכול לגרום לנו להרגיש מאוימים, להסתכל בעין עקומה על דבר שלא מוכר או אפילו לא מוסרי.

אבל בפועל, פוליאמוריה לא מתאימה לכולם - היא גם לא "קלה" יותר, להפך: היא דורשת לתקשר בצורה עמוקה, להתמודד עם קנאה, להציב גבולות ברורים ולפתח ביטחון עצמי ורגשי.

ומה כן חשוב לזכור? 
* אין מודל אחד נכון לאהבה.
*מערכות יחסים בריאות נמדדות בכנות, בהסכמה ובכבוד - לא במספר אנשים שמעורבים.
*כל אחד זכאי לבחור את הדרך שמתאימה לו, כל עוד היא לא פוגעת באחרים.

כמו בכל נושא מיני - רגשי, גם כאן כדאי לשאול שאלות, ללמוד ולא למהר לשפוט.